דלקת מפרקים מהווה למעשה מונח כוללני המתייחס לשורה ארוכה של סימפטומים רפואיים, הגוררים פגיעה בפעילותם הסדירה של מפרקי הגוף – המהווים נקודת החיבור בין שתי עצמות או יותר.
בימינו, נהוג לקטלג את הסוגים השונים של דלקות מפרקים, ולחלקם בהתאם לשני סוגים עיקריים: דלקת מפרדים ניוונית (Osteoarthritis), ודלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid arthritis). בעוד שדלקת המפרקים הניוונית היא הנפוצה מבין השתיים, ושכיחה במיוחד בקרב אוכלוסיית הקשישים, דלקת המפרקים השיגרונית נדירה בהרבה, ומופיעה לרוב בין הגילאים 50-30.
הופעתה של דלקת מפרקים באדם גוררת פגיעה הדרגתית ברקמת הסחוס במפרק, אשר היא זאת שמבטיחה את תפקודו התקין של המפרק. ככל שרקמת הסחוס נעלמת, כך החולה צפוי לסבול מקושי בשליטה בעצמות המחוברות למפרק, ועד לרמה של השבתה מוחלטת של יכולת עשיית השימוש בעצמות המחוברות אליו.
דלקת מפרקים – סימפטומים וטיפול
בעוד שהשפעותיה של דלקת מפרקים על חולה ספציפי אינן אחידות, ושונות בין חולה אחד למשנהו, הסימפטומים הראשונים למחלה מופיעים במרבית המקרים במפרקי כף היד, מה שמוביל לקושי בביצוע פעילויות כדוגמת כתיבה, אחיזת חפצים, ופעילויות נוספות הכוללות עשיית שימוש במפרקי היד. בהמשך, המחלה נוטה להתפשט למפרקים נוספים בגוף, וכתוצאה מכך יותר ויותר פעולות יומיומיות הופכות קשות עד בלתי אפשריות עבור החולה.
במידה והמחלה לא מאובחנת, או לא מטופלת כראוי, התסמינים השונים עלולים להשבית בהדרגה את פעילותו התקינה של הגוף, עד הגעה למצב של חוסר אפשרות לעסוק אפילו בפעולות הפשוטות ביותר, כגון קימה והליכה. במקרים מסוג אלו, הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה, ולהשבית לצמיתות את יכולתו של החולה לעסוק בפעילויות אלו, ואף למנוע ממנו מלהשתכר למחייתו כליל.
זכויות לסובלים מדלקת מפרקים
לאור השפעותיה המשמעותיות של דלקת מפרקים על אופן תפקודו היומיומי של הסובל מהמחלה, החולים בדלקת מפרקים עשויים במקרים מסוימים להיות זכאים לקבלת קצבת נכות כללית מטעם המוסד לביטוח לאומי, וזאת כל עוד כושר השתכרותם מעבודה נפגע באופן משמעותי. לצורך קבלת הקצבה, החולה נדרש ראשית להגיש בקשה לקבלת הקצבה, ובהמשך יזומן להתייצב בפני ועדה רפואית, לשם בחינת מצבו הבריאותי באופן פרטני.
במידה והוועדה הרפואית מצאה, כי דלקת המפרקים אכן גררה נזק רפואי משמעותי לחולה, מתפקידה להגדיר לו "אחוזי נכות", המבטאים את מידת הפגיעה. בהתאם לנוהלי הביטוח הלאומי, הזכאות לקבלת קצבת הנכות חלה רק עבור חולים אשר הוגדרו להם אחוזי נכות ברמה של 60% ומעלה.
במקרה כזה, ומשעה שהוכרה זכאותו של החולה לקבלת קצבת נכות, הוא יופנה לפקיד תביעות, אשר נדרש להעריך מהי מידת הפגיעה בכושר השתכרותו של החולה, ובהתאם לכך מהו סכום הקצבה לו יהא זכאי. גובה הקצבה נקבע באופן יחסי בהתאם לאחוזי הפגיעה שנקבעו לחולה, וזאת עד לשיעור של 100%, המזכה בקצבה בגובה 2,342 שקלים לחודש.
בנוסף לקצבה זו, חולה בדלקת מפרקים עשוי ליהנות גם מתוספות כספיות שונות, כדוגמת קצבת ניידות, קצבת שירותים מיוחדים, ותוספות נוספות. תוספות אלו אינן מוענקות אוטומטית, ונקבעות בהתאם למצבו הרפואי של החולה, ולמידת הפגיעה באופן התנהלותו היומיומית כתוצאה מהמחלה.
בנוסף לזכויות המוקנות מטעם המוסד לביטוח לאומי, חולה בדלקת מפרקים המוגדר כסובל מנכות זכאי גם ליהנות מהטבות נוספות, וביניהן סיוע בתשלומי דיור (לרבות הנחה בארנונה ובתשלומי שכר דירה), פטור מתשלום מס הכנסה (לחולים בעלי אחוז נכות של 90% ומעלה), מימון עזרים רפואיים נדרשים לרבות התאמת מדרסים וסיוע במימון טיפולים רפואיים, הנחות בחשבונות החשמל, המים, ונסיעות בתחבורה ציבורית, ועוד, בהתאם להחלטות הממשלה, המשתנות מעת לעת.
