ב"ל 882/98 דוד פישמן נגד המוסד לביטוח לאומי
זוהי תביעתו של מר פישמן אשר ביקש להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בכפות הידיים תוצאה של פגיעה בעבודה במשמעות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
התביעה הינה להכרה במחלתו של התובע בתור מחלת מקצוע או לחילופין כפגיעה בעבודה במנגנון של מיקרוטראומה. התובע, יליד שנת 1933, עבד כשרברב במחלקת המים של עיריית בת ים משך כשלושים שנה.
לאחר מכן הוא עבר לעבוד במחלקת הביוב של העירייה. מהות עבודתו של פישמן, היתה הנחת צינורות מים באדמה, תיקון של "פיצוצים" של צינורות מים, עבודה עם כלים שונים כגון מפתחות צינורות, עבודה בכל מצג אויר ובכל שעה משעות היום.
עבודתו של התובע בוצעה במקומות שונים כגון: כבישים, מדרכות, לעיתים באדמת חמרה או אדמה חולית ואף בתוך מנהרות וביובים. במסגרת עבודתו השתמש התובע בכלי עבודה שונים ומגוונים במשקל וגודל שונה, תלוי בסוג העבודה אותה היה צריך לבצע.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע והוא הגיש את התביעה לבית הדין האזורי. בכתב ההגנה, לעניין המיקרוטראומה, טען הביטוח הלאומי כי לא אירעה לתובע כל פגיעה בעבודה או שורה של פגיעות זעירות במובן תורת המיקרוטראומה וגם אם כן הרי שמחלתו של התובע אינה מופיעה ברשימת המחלות מקצוע המוגדרות בתקנות הביטוח הלאומי.
כמו כן נטען כי אין קשר בין עבודת התובע ומחלתו הבאה על רקע מצבו הבריאותי הקבוע, וכי השפעת העבודה על מחלת התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
בית המשפט קבע בעבר כי על מנת להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה" כתוצאה ממיקרוטראומה, יש להצביע על שורה של אירועים, אשר כל אחד מהם גורם לנזק, ואשר הצטברותם מביאה לתוצאה זו. לצורך כך, מבקש בית הדין לבדוק האם הונחה התשתית העובדתית ההכרחית בעניין פגיעות חוזרות ונישנות, זהות או דומות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה.
באם תונח התשתית העובדתית הנ"ל, ניתן יהיה למנות מומחה רפואי שיעריך את נכותו של התובע. אשר על כן, בוחן בית הדין האם אכן הוכן אירוע תאונתי חוזר ונישנה הגורם לפגיעה שאין להשיבה.
על פי עבודתו של התובע כשרברב לא ניתן ללמוד על ביצוע פעולות או תנועות חוזרות ונישנות, הניתנות לאיתור בזמן ובשטח. התובע ביצע, במהלך עבודתו, פעולות מגוונות ושונות, תוך שימוש בכלי עבודה שונים, בפרקי זמן שונים ועל פי הצורך.
העובדה שמדובר בעבודה הכרוכה במאמץ או בתנאים לא נוחים כמו מגע עם מים, אינה הופכת את אותה פגיעה לכזו העונה על הגדרות החוק. בית הדין קובע כי לא הונחה התשתית העובדתית הראויה לצורך הוכחת פגיעה במנגנון של מיקרוטראומה.
באשר להכרה במחלתו של התובע כ"מחלת מקצוע", סעיף 26 לתוספת השנייה לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את מחלתו של התובע "דלקת של הגיד או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכול בכף היד או במפרק".
בצד הסעיף מפורטות העבודות ותהליכי הייצור, שהתקיימם במקרה של מבוטח, תוכר מחלתו. התנאים המוגדרים בחוק הם "עבודות המחייבות תנועות חג גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות".
ואולם, קבע בית הדין כבר בתחילת פסק הדין, כי לא הוכח שעבודתו של התובע מהווה רצף של תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות כמתחייב על פי החוק כאחד התנאים להכרה במחלתו כ"מחלת מקצוע". אשר על כן, ומשלא הונחה התשתית העובדתית המצדיקה יישום תורת המיקרוטראומה ולא הוכח כי המדובר במחלת מקצוע, הרי שדין התביעה להידחות. בית הדין קובע כי אין להכיר במחלתו של התובע כ"מחלת מקצוע".
