ב"ל 10412/09 פאעור פיראס נגד המוסד לביטוח לאומי
התובע, אדם כבן 29, עבר כסייר בטחון בקיבוץ גלגל שבבקעת הירדן. את התפקיד ביצע התובע במשך למעלה מחמש שנים. ביום האירוע, ה-12.3.08, החזיר התובע שתי חיילות מקיבוץ גלגל לקיבוץ נתיב הגדוד הסמוך.
כשהגיע התובע לקיבוץ נתיב הגדוד הוא עשה הפסקה שבמהלכה, שיחקה אחת החיילות באקדחו ונפלט כדור. כתוצאה מפליטת הכדור נפגע התובע בבטנו, אושפז לתקופה של חודש ימים ואף עבר מספר ניתוחים בבטנו.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ואולם תביעתו נדחתה מהנימוק שלא נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב התאונה, וכי אין לראות את פגיעתו כנובעת מפעילות הקשורה לעבודתו. על בסיס דחייה זו, הוגשה התביעה שלפנינו לבית הדין האזורי בירושלים.
הצדדים חלוקים בינהם בשאלה מה היום הנסיבות המדוייקות בהן נפגע התובע והאם לאור הנסיבות הללו ניתן לקבוע כי התובע נפגע תוך כדי עבודתו או לפחות תוך כדי ביצוע פעולה נילוות לעבודתו. התובע הצהיר כי הוא הסיע את החיילות לקיבוץ, שם עצר להפסקה ויצא עם החיילות להפסקת קפה ולמשחקי סנוקר במועדון של הקיבוץ.
בית הדין קבע כי במסגרת התיק זה יש לתת את הדעת למספר היבטים: מה היה תפקידו של התובע במסגרת עבודתו, כלומר, האם הסעת החיילות לקבוץ השכן הייתה במסגרת עבודתו והאם המעסיק ידע והסכים לכך.
כמו כן – האם ההפסקה שעשה במועדון של קיבוץ נתיב הגדוד הייתה חלק לגיטימי מתפקידו, וכחלק מעבודתו (להתרעננות וכד'), או שמא מדובר בהפסקה לצרכים שונים (כולל משחק סנוקר) שאינם שייכים לעבודתו. בנוסף – האם עצם התאונה ארעה תוך נטילת סיכון שאינו קשור לעבודה.
התובע עצמו הצהיר בבבית הדין כי במהלך ההפסקה, הוא הניח את אקדחו בסמוך, שתה קפה ושיחק תוך כדי בשולחן הסנוקר, לפתע אחת החיילות פלטה כדור מהאקדח שמשמש אותו לצורך מילוי תפקידו.
החיילת אשר פלטה את הכדור העידה גם היא בבית הדין וטענה כי התובע הוא ששיחק עם הנשק ואף לימד אותן כיצד לדרוך את הנשק ולהכניס את המחסנית, ואף ביקש ממנה לנסות פעולות אלו בעצמה.
בית הדין קובע כי כפי העולה מעדויותיהם של התובע ושל החיילת, ובנסיבות העולות מהתיק, לא ניתן לקבל את הטענה כי שהותו של התובע במשך כשעה במועדון הסנוקר (גם אם כללה שתיית קפה להתרעננות), הייתה חלק מהעבודה, או כי התאונה, שארעה עקב ה"משחק" בנשק, היוותה חלק מסיכוני העבודה.
ברור כי התובע הניח מידיו את הנשק, ולא החזיקו צמוד אליו במועד קרות התאונה, ואף "תידרך" את החיילות כיצד לדרוך אותו. משמע כי הוא לא ממש עסק בשמירה בזמן היותו במועדון.
בתי הדין לעבודה קבעו לא אחת כי אם אדם עשה פעולה שהיא זרה לחלוטין לעבודה (או להפסקת האוכל), ולקח על עצמו סיכון חריג, אין הפעולה תחשב כפעולה הנלוות במידה סבירה לעבודה או לדרך לעבודה (עב"ל 593/07 ג'ריס אבו ניקולא – המוסד לביטוח לאומי).
עוד יצויין כי על פי הפסיקה, תאונה שארעה עקב נטילת סיכון בשעת ההפסקה, לצורך שעשוע, אינה יכולה להיחשב כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו", ובוודאי אף שלא "עקב עבודתו".
בית הדין אף קובע כי גם אם מלכתחילה היה נכנס התובע למועדון כדי להתרענן, נראה על פניו כי מעבר להתרעננות זו, בחר התובע להישאר בחברת החיילות, לשחק עימן, ואף פרק את נשקו מעליו.
השארת הנשק במקום שהחיילת יכולה הייתה לשחק בו, מהווה נטילת סיכון שתוצאותיו אינן יכולות להיחשב בגדר תאונת עבודה ועל כן הוחלט לדחות את הביעה ולא להכיר באירוע זה כ"תאונת עבודה".
