ע"א 1404/05 אילן ברונקש נגד קרן זוהר ואריה חברה לביטוח בע"מ
ביום 27.4.2003, היה התובע בדרכו לעבודה והבחין בנתבעת עומדת ליד רכבה ומגלה סימני מצוקה. הנתבעת, הגב' קרן זוהר, היתה בלחץ נפשי והסבירה לתובע כי בנה הפעוט בן השנה ננעל בתוך הרכב יחד עם המפתחות ואין לה כל אפשרות להוציא אותו.
המדובר היה ביום קיץ חם ולפעוט נשקפה סכנה של ממש. הנתבעת ביקשה מהתובע לשבור את אחד מחלונות הרכב כדי לחלץ את בנה. התובע החליט לשבור עם אבן את החלון הקידמי. במהלך פעולה זו, הוא נפצע בידו השמאלית.
בבית משפט השלום אשר דן לראשונה בתיק, טען התובע כי המדובר בתאונת דרכים על פי חוק. הנתבעות מצידן טענו כי התביעה אינה "תאונת דרכים" שכן הוא אינה עונה על ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בית המשפט בחן את העובדות על פי הדרך שנקבעה בפסק הדין ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, ומצא, כי ה"הגדרה הבסיסית" ל"תאונת דרכים" אינה מתקיימת בענייננו: "לא שוכנעתי כי יש בסיס לטענת התובע, לפיה מדובר בתיקון או טיפול דרך. פעולת החילוץ של התינוק על ידי התובע לא באה בגדריו של סיכון תעבורתי שגרם ייעודו התעבורתי של הרכב. בנסיבות שפורטו ראוי לקבוע כי הרכב שימש כ"זירת האירוע" ותו לא. העובדה כי התינוק "נכלא" דווקא ברכב ולא במקום אטום אחר היא עובדה נייטרלית."
על קביעה זו של בית המשפט, הגיש מר ברונקש ערעור לבית המשפט המחוזי.
השופט כהן אשר ישב לדין בתיק זה, פתח את פסק דינו בציטוט של הרמב"ם: "כל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" (משנה תורה, הלכות סנהדרין, פרק י"ב, ז').
המערער, לדעת ביתה משפט, "קיים נפש", ולא בכדי העידה הנתבעת כי המערער הציל את בנה. המערער "נפגע בידו אגב פעולתו האזרחית הראויה לשבח ולהערכה, ומי יתן שירבו כמותו בישראל". מעבר לפעולתו האזרחית המופתית, קובע בית המשפט כי היום והאם הכניסה את תינוקה לרכב כדי להסיעו בו, בכך היא הגשימה את יעודו התעברותי של כלי הרכב.
כלומר, היא התכוונה לעשות שימוש בכלי הרכב למטרות תחבורה. הסיכון של נעילת אדם בתוך הרכב, לדעת בית המשפט, הוא סיכון תעבורתי מובהק, ואם התינוק היה נפצע חלילה כתוצאה מכך שננעל ברכב לקראת נסיעה, בוודאי היה נקבע כי המדובר ב"תאונת דרכים".
המערער סייע לאם המוטרדת שהיתה מודאגת ממצבו של בנה ובמעשהו הוא מנע סיכון תעבורתי שיכל בקלות להתממש, המערער לקח על עצמו סיכון במהלך פעולת החילוץ. סיכון זה, שנועד למנוע סיכון תעבורתי, קשור באופן הדוק לסיכון תעבודתי הראשון שנוצר, ועל כן, אף הוא עצמו מהווה סיכון תעבורתי.
העובדה כי איתרע מזלו של המערער, והוא נפגע כתוצאה מהסיכון התעבורתי שהוא לקח על עצמו עת ביקש להכנס לכלי הרכב כדי למנוע סיכון תעבורתי לתינוקה של האם, פגיעתו היא פגיעה כתוצאה מ"תאונת דרכים" על פי חלופת הכניסה לכלי הרכב שבהגדרה הבסיסית.
אשר על כן, מבטל בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום וקובע כי המערער אכן נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כמו כן קובע בית המשפט הוצאות משפט ושכר טירחת עורדך דין בסך 10,000 ש"ח.
