ע"א 1404/05 אילן ברונקש נגד קרן זוהר ואריה חברה לביטוח בע"מ
ביום 27.4.2003, היה התובע בדרכו לעבודה והבחין בנתבעת עומדת ליד רכבה ומגלה סימני מצוקה. הנתבעת, הגב' קרן זוהר, היתה בלחץ נפשי והסבירה לתובע כי בנה הפעוט בן השנה ננעל בתוך הרכב יחד עם המפתחות ואין לה כל אפשרות להוציא אותו.
בבית משפט השלום אשר דן לראשונה בתיק, טען התובע כי המדובר בתאונת דרכים על פי חוק. הנתבעות מצידן טענו כי התביעה אינה "תאונת דרכים" שכן הוא אינה עונה על ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
על קביעה זו של בית המשפט, הגיש מר ברונקש ערעור לבית המשפט המחוזי.
המערער, לדעת ביתה משפט, "קיים נפש", ולא בכדי העידה הנתבעת כי המערער הציל את בנה. המערער "נפגע בידו אגב פעולתו האזרחית הראויה לשבח ולהערכה, ומי יתן שירבו כמותו בישראל". מעבר לפעולתו האזרחית המופתית, קובע בית המשפט כי היום והאם הכניסה את תינוקה לרכב כדי להסיעו בו, בכך היא הגשימה את יעודו התעברותי של כלי הרכב.
המערער סייע לאם המוטרדת שהיתה מודאגת ממצבו של בנה ובמעשהו הוא מנע סיכון תעבורתי שיכל בקלות להתממש, המערער לקח על עצמו סיכון במהלך פעולת החילוץ. סיכון זה, שנועד למנוע סיכון תעבורתי, קשור באופן הדוק לסיכון תעבודתי הראשון שנוצר, ועל כן, אף הוא עצמו מהווה סיכון תעבורתי.
אשר על כן, מבטל בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום וקובע כי המערער אכן נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כמו כן קובע בית המשפט הוצאות משפט ושכר טירחת עורדך דין בסך 10,000 ש"ח.
