עובד אשר נפגע במהלך עבודתו, זכאי לקבל קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי על ידי הכרה בפגיעתו שנגרמה עקב העבודה. הנזק יכול להיות בצורת אפקט חד פעמי שנגרם לתובע, או לחילופין נזק בריאותי מתמשך שנוצר לאחר שנים רבות בעבודה במקצוע.
המוסד לביטוח לאומי עורך אבחנה מושגית בין שני מושגים עיקריים השונים זה מזה בכל הנוגע לפגיעה שנגרמה עקב העבודה: הכרה בפגיעה כ"תאונת עבודה" ומנגד "הכרה בפגיעה כ"מחלת מקצוע".
בשורות הבאות נעמוד על הגדרות מושגים אלו. הבנת ההבדלים המרכזיים ביניהם תסייע לנפגע לכלכל את צעדיו בהתנהלותו מול המוסד לביטוח לאומי בעת תביעתו לקבלת קצבה או גמלה.
ההבדלים בין מחלת מקצוע לתאונת עבודה-הגדרה ומינוח
החוק מגדיר את הפגיעה העבודה המזכה בגמלה היא הכרה בתאונת עבודה או מחלת מקצוע כהגדרתן בחוק הביטוח הלאומי. כלומר בעוד תאונת עבודה תיחשב כתאונה תוך וכדי ועקב העבודה, הכוללת לרבות בדרך אליה וממנה, מחלת מקצוע הינה מחלה הנמצאת תחת רשימת המחלות המוגדרות בתקנות שהתובע חלה בה עקב עבודתו.
הגדרת המינוח – תאונת עבודה
תאונת עבודה, הינו אירוע חד פעמי הנושא טראומה גופנית או נפשית. חד פעמיותו הינה ההבדל המרכזי בינו למאפייני מחלת מקצוע. על תאונת העבודה לשאת במאפיינים הכלליים של תאונה מבחינת הפתאומיות ודרך ההתרחשות בהתאם לכללים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי.
במידה והוכר התובע כנפגע בעבודה, הוא יהיה זכאי לדמי פגיעה כפיצוי על אובדן השכר או ההכנסה. כל זאת בתנאי שהוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בעבודה אחרת עקב הפגיעה. התאונה יכולה להכירם עקב מכשור לקוי במקום העבודה, תאונת דרכים בנסיבות התפקיד ונסיעות בדרך ואל מקום העבודה ותאונה מעובדים אחרים.
הכרה בפגיעה כתאונת עבודה בנסיבות מיוחדות
כמו כן המוסד לביטוח לאומי מכיר בנסיבות נוספות שאירעו כתאונת עבודה. כך למשל תאונה בשעת העבודה שפגע בו אדם אחר או חפת, בדרך ממקום העבודה או אליה, בשעת העבודה בזמן הצלת גוף או רכוש ואף תקיפה שנגרמה תוך ועקב העבודה תיחשב כפגיעה מהעבודה אם גורמת לנזק (נפשי או פיסי) למשל תקיפה מינית.
עם זאת, יש לזכור כי תאונה בדרך לעבודה לא תיחשב כתאונת עבודה אם הפסיק את דרכו בדרך המקובלת סטייה של ממש (למעט תפילה או ליווי ילד לגן).
הגדרת המינוח – מחלת מקצוע
החוק מונה רשימה ארוכה של מחלות שונות אשר פגיעה מהם נחשבת כמחלת מקצוע. כך למשל נזק לאוזן הפנימית שנגרם עקב חשיפה לרעש-ייחשב כמחלת מקצוע אם אכן הוכח ירידה בכושר השמיעה ותדירות הדיבור.
בכדי לקבל זכאות זו יש לראות כי התובע עבד בעבודה ממושכת בתנאי רעש בממוצע של 85 דציבל לפחות. התקנות מונות את המחלות השונות ולידם את העבודות ותהליכי הייצור של האוכלוסייה הנפגעת מאותה מחלה.
ישנה חשיבות רבה בהוכחת הקשר הסיבתי בין הופעת המחלה לבין ההיחשפות לגורם המזיק בעבודה.
המחלות יכולות לנבוע ממגוון רחב של גורמים, החל מחשיפה ממושכת לרעלים במקומות ייצור, רעש מתמיד או אפילו עקב עבודה משרדית לעיתים לא ניתן להוכיח את הקשר הדרוש באופן בהיר, ובכך ניתן לעיתים להשתמש בדוקטרינת המיקרו טראומה-בה פגיעות זעירות הותירו את רישומם על גוף התובע במשך שנים רבות, ובכך גרמו להצטברות בלתי מורגשת של נזק בריאותי חמור שהתפרץ בשלב מסוים בחייו של התובע עקב ההיחשפות הממושכת לפגיעות התדירות.
לסיכום ומסקנות
למרות היות המושגים "תאונת עבודה" ו"מחלת מקצוע" חוסים תחת אותה קטגוריה כללית של פגיעה בעבודה, ישנם הבדלים מהותיים ביניהם מבחינת ההגדרה והזכאות בעת הגשת תביעה אל המוסד לביטוח לאומי.
יש לבצע הבחנה מדוייקת על מנת למצות את זכויותיכם – פנו אלינו עכשיו לקבלת יעוץ ראשוני ללא תשלום
