זכאות אבטלה לעובד בקרב משפחתו

ב"ל 1057/07 צ'יגרב אנה נגד המוסד לביטוח לאומי

התובעת, אישה בת 55, תושבת באר שבע, עבדה כמטפלת אצל משפחה בשכונת רמות בבאר שבע וטיפלה בשני ילדים. בחודש ספטמבר 2005, החלו הילדים ללכת לגן הילדים ועל כן היא פוטרה מעבודתה כמטפלת. היא נרשמה בלשכת שירות התעסוקה כ"דורשת עבודה" החל מחודש ספטמבר 2005.

באותה תקופה, העסיקה בתה של התובעת מטפלת לילד שלה. יום אחד המטפלת הודיעה כי היא יוצאת לחו"ל לתקופה לא מוגדרת ובעקבות כך החלה התובעת לטפל בנכדה בביתה של הבת בעומר, וזאת בחינם וללא כל תמורה.

התובעת עבדה שם מידי יום. במקביל היא התייצבה בלשכת התעסוקה אולם לא הוצעה כל עבודה אחרת, וזאת בין היתר, בגלל גילה המבוגר. בסיום תקופת האבטלה, המשיכה התובעת לעבוד כמטפלת בנכדה, באותה מסגרת עבודה, ואולם בגלל שכבר לא קיבלה דמי אבטלה, החלה הבת לשלם לה שכר חודשי בסך 2,500 ש"ח ודיווחה על עבודתה לרשויות המס, כנדרש על פי החוק.

בחודש מאי 2007, נרשם נכדה של התובעת לגן ילדים ובשל כך פוטרה התובעת מעבודתה אצל ביתה. בעקבות פיטוריה היא הגישה תביעה לדמי אבטלה.

סעיף 160(א) לחוק קובע:

"דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1."

הגדרת אדם כ"מובטל" קבועה בסעיף 163(א) לחוק:

"רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן – עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה באמור."

התובעת טוענת, כי בתקופה בה עבדה כמטפלת אצל בתה וקיבלה דמי אבטלה, יש לראות עבודתה כעזרה משפחתית או כ"מתנדבת", שכן היא לא קיבלה כל תמורה עבור הטיפול בנכדה. עוד טוענת התובעת כי באותה עת הייתה רשומה בלשכת שירות התעסוקה והייתה זמינה לכל הצעת עבודה ושמרה על מקצועיותה עת המשיכה לעבוד במקצועה כמטפל בילדים.

המוסד לביטוח לאומי מצידו חולק על גרסתה זו וטוען כי אין די בכך שהתובעת לא קיבלה כל תמורה עבור עבודתה, כדי לראותה כ"מובטלת" בתקופה שבמחלוקת. נטען בין היתר כי בתקופה שבמחלוקת אין מדובר בעזרה משפחתית או ב"התנדבות", אלא התובעת הייתה בבחינת "עובדת" אצל הבת על פי הגדרת המושג בסעיף 1 לחוק, כל תקופת עבודתה כאשר ביצעה למעשה את אותה עבודה. לא יעלה על הדעת, לטענת הביטוח הלאומי, כי התובעת תבחר לעבוד בהתנדבות אצל בתה רק בתקופה בה קיבלה דמי אבטלה.

בית הדין החליט כי על פי העדויות שעמדו בפניו, התובעת שימשה כמטפלת בנכדה ועבדה באותה מסגרת עבודה הן בתקופה בה היתה מובטלת והן בתקופה בה היתה מועסקת בשכר.

אין לשלול קיום יחסי עובד מעביד רק על קבלת שכר אך לא ניתן לראות בה כ"מתנדבת". היא אמנם העידה כי היא לא ציפתה לשכר אך מבחינה אובייקטיבית, היא היתה זכאית לשכר בגין עבודתה זו, ויש לראות בה כמי שוויתרה על קבלתו.

בית הדין קובע כי בנסיבות המקרה הזה, לא הוכח כי התובעת היתה בבחינת "מובטלת" על פי החוק, ולא "מחוסרת עבודה" על פי החוק. לא הוצעו לה עבודות אחרות מטעמים רבים בהם גילה המבוגר ואולם, היא עצמה אישרה כי בתקופה בה שמרה על נכדה לא רצתה היא לטפל בילד אחר.

אשר על כן, דוחה בית הדין האזורי את תביעתה לדמי אבטלה בגין "עבודתה" כמטפלת בנכדה.