ב"ל 11385-04-10 עפרה בן זכרי נגד המוסד לביטוח לאומי
זוהי תביעתה של הגב' בן זכרי כנגד החלטת ועדת רשות אשר קבעה כי אין היא "נכה נזקק" מכוח תקנה 18א' לחוק הביטוח הלאומי.
התובעת נפגעה במהלך עבודתה כעובדת ניקיון בידה הימנית. התובעת הגישה בקשה למוסד לביטוח לאומי שיכיר בה כ"נפגעת בעבודה" וכן כ"נכה נזקק". התביעה להכיר בה כנפגעת עבודה התקבלה. לתובעת נקבעה נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.2.08 ועד ליום 31.8.08 ונכות צמיתה בשיעור של 3.75% החל מיום 1.9.08.
התובעת הגישה תביעה ראשונה להכיר בה כ"נכה נזקק" והתיק הוחזר לוועדת הרשות על מנת שתנמק את החלטתה מדוע לא להפעיל את התקנה בעניינה של התובעת (ב"ל 1135/09). בפסק הדין נקבע כלדקמן:
"לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבור אני כי לא די בהנמקה שניתנה על ידי וועדת הרשות בעניינה של התובעת, והאמירה כי 'החל מ- 1.2.08 מסוגלת לעבודה כלשהי', קשה לקבלה כהנמקה ממשית, שעה שמדובר בעובדת ניקיון לא ברור כלל ועיקר, מהי אותה עבודה כלשהי, בה יכולה התובעת לעסוק.
הוועדה אימצה את נוסח התקנה, אולם בדרך הפוכה ולטעמי שעה שהוועדה מגיעה לקביעה הפוכה, היינו כי יש סיכוי לעבודה, לא די באמירה שמדובר ב'עבודה כלשהי', אלא שיש לנמק ולפרט את הקביעה במיוחד שעה שפוטנציאל התעסוקה של התובעת, מוגבל על פניו לעבודות בסיסיות ביותר."
בעקבות פסק הדין הראשון הוחזר עניינה של התובעת לוועדת הרשות אשר קבעה כי "התובעת ילידת 1967 עבדה תקופה קצרה במקום עבודתה בניקיון. לדבריה נגרמה לה מחלה במרפק יד ימין. התביעה הוכרה כהחמרה למצבה התחלואתי הטבעי. הוועדה אינה מאשרת תקנה 18 מאחר ומסוגלת לעבודה כלשהי כפי שעסקה לפני התאונה, והראייה קביעת דרגת הנכות הצמיתה שנקבעה לה".
על החלטת וועדת הרשות הוגשה תביעה נוספת זו לבית הדין. לאחר שבחן את התיק קובע בית הדין כי הוא סבור שוועדת הרשות התעלמה מהוראות פסק הדין הקודם ולא עמדה בחובתה לנמק ולהסביר את החלטתה שלא להפעיל את התקנה.
הוועדה רק חזרה על אמירתה הלאקונית כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודה "כלשהי" ללא כל הסבר נוסף מעבר לכך. הוועדה חוזרת ומציינת כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודה כלשהי, כפי שעבדה לפני התאונה וזאת בניגוד למסמכים רפואיים שהוצגו בפני הוועדה אשר מלמדים כי התובעת אינה יכולה לעבוד כעובדת ניקיון שכן הפגיעה ממנה היא סובלת מונעת ממנה מלבצע פעולות מסויימות הנדרשות לה לצורך ביצוע עבודות ניקיון.
זאת ועוד, קובע בית הדין, הוועדה הסתמכה בהחלטתה על אחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו לתובעת. בית הדין ציין כי אחוזי הנכות הצמיתה הנמוכים מתייחסים לתקופה מאוחרת יותר, ואינם יכולים להוות הנמקה ביחס לתקופה מושא התביעה, בה נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 30%. זוהי אינה הנכות הצמיתה הנמוכה, אלא נכות גבוהה ומשמעותית שראוי כי הוועדה תתייחס אליה.
אשר על כן, קובע בית הדין כי עניינה של התובעת יחזור לעמוד לדיון בפני ועדת הרשות, אשר תנמק ותסביר את החלטתה שלא להכיר בנתבעת כ"נזקה נזקק" על פי חוק הביטוח הלאומי, וזאת בהתאם להנחיות שניתנו לוועדה בפסק הדין קודם שניתן בעניין זה בתיק 1135/09 וכן על פי הוראות פסק דין זה, בכל הנוגע לבקשת התובעת להכרה כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1.2.08 עד ליום 31.8.08.
