התמודדות עם כאב אינה נעימה אף פעם. אלא שעבור לא מעט אנשים, התמונה הופכת למורכבת עוד יותר. הם סובלים מכאבים כרוניים, אשר מקשים על ההתנהלות שלהם לאורך היום, מגבילים אותם בתנועה או בעבודה, ומפריעים להם להתקיים בכבוד.
סוגיית הפיצויים לבעלי הכאב הכרוני הייתה במשך שנים במחלוקת, כשלא מעט אנשים הסובלים מכך טענו שאינם מקבלים את הזכויות המגיעות להם, לדעתם.
אלא שלאחרונה הסובלים מתסמונת הכאב כרוני התבשרו על מקרה שיוכל לשנות את חייהם לטובה, והוא הכרתו של הביטוח הלאומי, בפעם הראשונה, על כך שתסמונת זו תביא לאחוזי נכות קבועים.
קווים לדמותו של הכאב הכרוני
תסמונת הכאב הכרוני הנוגעת לענייננו מכונה גם תסמונת כאב אזורי מורכב (הקיצור באנגלית: CRPS). היא אינה השכיחה ביותר שניתן למצוא, שעה שסובלים ממנה רק 0.002% מהאוכלוסיה – 20 מתוך מאה אלף איש.
בהמשך לכך, גם אבחון התסמונת אינו הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת, כשאפילו הממצאים השונים לא יסייעו בכך תמיד. ובכל זאת, עבור הסובלים מכך, ברור מדוע הסיוע הכרחי.
תסמונת הכאב האזורי המורכב מופיעה באחד הגפיים, כשלרוב הסיבה שתביא לכך היא חבלה משמעותית, הפוגעת בתפקוד איבר התנועה החשוב הזה כמכלול. היא מאופיינת בכאב קשה במיוחד, שלא חייב להיות פרופורציונאלי לעוצמתה של החבלה.
התסמונת כוללת לעיתים סימפטומים נוספים, ובכלל זה רגישות יתר למגע, חולשה של גף התנועה וקושי בתנועה, שינויים בעור באזור הפגיעה וכיוצא בזה. התסמונת מאפיינת בעיקר נשים (80% מהמקרים), כשטווח הגילאים הממוצע שלה עומד על 30-50.
חשוב להדגיש כי גם בעת הנוכחית, לא ידוע באופן מדויק כיצד נוצרת תסמונת הכאב האזורי המורכב. ישנן מספר השערות מרכזיות: הראשונה מדברת על פגיעה עצבית ראשונה, המביאה לשחרור חומרים המביאים לדלקות בעצבים הפגועים, להרחבת כלי הדם ולבצקות, המגבירים כולם את הכאב.
השערה אחרת מתייחסת לפגיעה ראשונית של כלי הדם, הגורמת לכיווצים ולהקטנת כמות החמצן המגיעה לאיזור – השילוב שבין החמצת המקומית למחסור בחמצן הם הגורמים לכאב.
השערה שלישית היא על פגיעה מרכזית, המביאה לגירוי יתר באזורי המוח המסוימים, ולרגישות רבה לכאבים.
ההחלטה שעשויה לשנות הכל
ההחלטה המשמעותית ביותר ביחס לתסמונת הכאב הכרוני התקבלה, לפני מספר שבועות, על ידי ועדת העררים של הביטוח הלאומי. המקרה האמור מתייחס לאדם אשר עבר תאונת דרכים בשנת 2008, ואובחן, לאחר מכן, כסובל מתסמונת הכאב האזורי בכף היד הימנית שלו.
ההחלטה הראשונית של הועדה שבדקה את נסיבות האירוע הייתה כי עקב העובדה שבעיה זו הינה ברת טיפול, ואינה כרונית, יינתנו לאדם 40% נכות, באופן זמני בלבד. עורך הדין של התובע, אייל פייפר, פנה לועדת העררים של הביטוח הלאומי, ודרש כי אחוזי הנכות שהוחלט עליהם יהפכו לקבועים – אחד הטיעונים המרכזיים ששימשו אותו היה שבבדיקות שונות שעבר מרשו לאחר המקרה, לא נמצא שיפור כלשהו במצב הרפואי שלה.
בסופו של דבר, החליטה הועדה הרפואית לעררים להעניק לאותו אדם נכות קבועה, בשיעור של 32%. החלטה זו היא משמעותית, מכיוון שהיא קובעת למעשה שהאדם יזכה לקבל קצבת נכות קבועה, שבוודאי תסייע לו להתמודדות הלא פשוטה עם המצב החדש. זאת להבדיל ממצבים אחרים של כאב כרוני, בהם קצבת הנכות תוענק רק כאשר אחוזיה יעלו על 50%.
תחזיות לגבי העתיד
כל החלטה של הביטוח הלאומי, מעצם היותה כזו, מתייחסת למקרה רפואי ספציפי, אשר נסיבותיו הייחודיות עומדות להן על כף המאזניים. ובכל זאת, במקרה שלנו קשה מאד שלא להתייחס להחלטה של הביטוח הלאומי כפורצת דרך לכל דבר ועניין, וכזו שלא מן הנמנע שתשפיע גם על פסיקות עתידיות שיינתנו במצבים דומים לאלה.
