ב"ל 247/08 עמוס קולמן נגד המוסד לביטוח לאומי
התובע הינו אדם בן 64, עבד כשכיר החל משנת 1965 ועד לשנת 1978 כעצמאי ובעל עסק לייצור מכלי מים, דודי קיטור והסקה מרכזית. עבודתו של התובע כללה חיתוך פחים וריתוכם על ברכיו.
העבודה נעשתה ברובה בכריעה על ברכיו וזחילה בתוך הגליל. לאחר שהתובע סיים לחתוך את הפח הוא התחיל בפעולת הריתוך של הגליל. העבודה נעשתה בעזרת מבער ידני איתו ריתך התובע את הפח, לאורך כל אורכו של הגליל. מתוך יום עבודה של עשר שעות , טובן התובע כי לפחות חמש שעות בכריעה על ברכיו ובחיתוך וריתוך הגליל מבפנים.
התובע הגיש את תביעתו לביטוח הלאומי לצורך הכרה בבעיות מהן הוא סובל בברכיו כ"פגיעה בעבודה" על דרך של מיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
תביעתו של קולמן נדחתה על ידי הביטוח הלאומי בנימוק כי לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים וכי המדובר באבחנה על רקע שינויים ניווניים בברך שמאל, משום מצבו הרפואי וגילו של התובע. המוסד לביטוח לאומי טען כי בנסיבות אלו, כאשר קיימת התייחסות לברך שמאל בלבד, אין מקום לייחס את הבעיה לעבודתו של התובע.
כנגד החלטה זו הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי בחיפה.
בכתב התביעה טוען התובע כי אופי עבודתו במשך השנים בחיתוך וריתוך פחים היא זו שגרמה לו בעיה בברכיו, כאשר הנזק העיקרי נגרם לברך שמאל שכן מבער הריתוך הוחזק בידו השמאלית כאשר הוא כורע על שתי ברכיו וכי התובע הינו איטר יד שמאל והברך הדומיננטית שלו הינה ברך שמאל, היא זאת הנושאת ברוב המשקל. ואולם, מדגיש התובע, הזנק קיים בשתי הברכיים ולא רק בברך שמאל.
הצדדים הגיעו בינהם להסכמה כי התובע יופנה למומחה יועץ רפואי בתחום האורטופדי בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המקצוע לבין עבודתו של התובע. הרופא המומחה שמונה הבהיר כי התובע סובל מציסטה בברך שמאל ומקרע במיניסקוס בברך שמאל.
לדעת המומחה אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה שכן לא ניתן לאבחן פגיעות זעירות חוזרות ונשנות ובלתי הפיכות ועבודתו של התובע היתה מגוונת גם בכריעה וגם בעמידה, אולם לדעתו היתה השפעה של העבודה על התפתחות המחלה הניוונית בברך שגרמה בסופו של דבר לקרע במיניסקוס.
המומחה עוד מבהיר כי לדעתו התהליך התחלואי אינו בעל השפעה רבה יותר מאשר תנאי עבודתו של התובע, קרי, לטעמו, אין תנאי עבודתו של התובע הם אלו שגרמו למצבו הרפואי.
הצדדים הסכימו למנות מומחה רפואי נוסף, אשר בדקה את התובע וקבעה אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. באשר לציסטה על הברך קבעה המומחית כי ציסטה זו מופיעה כתוצאה מעמידה ממושכת על הברכיים (ואז המדובר נכלל ברשימת
מחלות מקצוע לפי פריט 12) אלא שבמקרה שבפנינו התובע אינו סובל מציסטה שמופיעה בקדמת הברכיים, אלא הוא סובל משינויים ניוונים בצד הפנימי של הברך באזור שקשור לעמידה או להליכה ולא לכריעה על הברכיים.
בית הדין האזורי אשר דן בתביעה מצא דוגמאות רבות של עובדים שעבדו בתנוחות ישיבה או כריעה שאינן נוחות ומדגיש כי כאשר אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה או בקיומה של מחלת מקצוע ספציפית מתוך הרשימה הסגורה, לא ניתן יהיה להכיר בכך כ"פגיעה בעבודה".
בעב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי נ. המוסד לביטוח לאומי נדון מקרה בו עבדה המערערת בעבודת הקלדה תוך ישיבה שעות ארוכות ולאורך זמן על כסא לא נוח. בית הדין קבע בעניינה כי אין המדובר בפגיעה בעבודה שכן ישיבה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסויים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה.
אשר על כן מחליט בית הדין כי אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה ודין התביעה להידחות.
