ב"ל 2985/09 שמואל ביטרן נגד המוסד לביטוח לאומי
זוהי תביעתו של מר ביטרן, נהג מונית שכיר, להכיר בתאונה שארעה לו במהלך עבודתו ביום 16.4.09 כאירוע של פגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום הנטען תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.
התובע טוען כי הוא הוכיח כי המדובר בתאונת עבודה ומציג לראיה בפני בית הדין את דו"ח הפרמדיק שפינה אותו לבית החולים ממקום התאונה בו מצויין כי המדובר ב"תאונת עבודה". על נסיבות התאונה העיד התובע פעמיים, פעם ראשונה בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ובפעם השנייה העיד בעצמו בבית הדין.
בעדותו הראשונה טען התובע כי ביום התאונה הוא היה ליד אולם אירועים ברמת אשכול ועובר אורח ביקש ממנו נסיעה לבאר שבע. התובע הצהיר כי הוא הבחין שהנוסע היה ממוצא ערבי בדואי. התובע סיכם עם הנוסע את מחיר הנסיעה וכיוון אותו לאזור התעשייה השומם באשקלון.
התובע מצהיר כי הנוסע ירד מהמונית ולאחר שהמתין לו כעשר דקות הוא התקרב מעט עם המונית. אחרי שהנוסע עדיין לא חזר, יצא התובע מהמונית ונכנס לתוך האזור כדי לחפש אותו. אחרי מספר דקות הבחין התובע בנוסע עומד יחד עם עוד שני אנשים ליד חבית.
הנוסע סימן לתובע להתקרב אליו ובמקביל התרחק בעצמו מהחבית. לאחר מספר שניות אירע פיצוץ ממנו נפגע התובע, תוך שאש אוחזת בגופו ובעיקר ברגליו. בעדותו השנייה בבית הדין סתר התובע את עדותו הראשונה וטען כי הוא קיבל קריאה בקשר לבצע את הנסיעה בניגוד לעדותו הראשונה בה הוא טען כי עצר אותו עובר אורח.
לפי התיעוד הרפואי בתיק, התובע התקבל בבית החולים "ברזילי" באמבולנס שמישהו הזמין למקום האירוע. התיעוד הרפואי לא תיעד כל קשר בין האירוע לבין עבודתו של התובע. לעומת זאת בדו"ח הפרמדיק צויין במפורש כי התלונה העיקרית היא "תאונת עבודה – פיצוץ חבית".
כלל ידוע הוא כי בהוכחת אירוע תאונתי מייחסים משקל רב לאנמנזיה ורישומים רפואיים, מתוך ידיעה, שרישומים אלו מהימנים ומדוייקים, שכן מניחים שאדם שפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון.
בעיקר כי המדובר על אנשים שנמצאים בטראומה, במצב רגיש לאחר אירוע תאונתי, ויגידו בהזדמנות הראשונה את אשר ארע להם באופן האותנטי ביותר (דב"ע נו/559-0 אקטע שלומי נ. המל"ל (ניתן ביום 16.2.98); דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט/93- 0 המל"ל נ. הירשהורן, פד"ע כ' 349).
בשל כך, מוצא בית הדין הסבר לכתוב בדו"ח הפרמדיק ולפי קביעת בית הדין, התובע הוא לא זה שמסר לפרמדיק שמדובר בתאונת עבודה אלא מי שהזניק את האמבולנס למקום התאונה, שלפי עדות התובע, לא היה זה הוא, שמסר את המידע הזה לפרמדיק.
מכל מקום, קובע בית הדין, כי גם אם התובע היה זה שמסר את המידע לפרמדיק, לא היה בכך כדי להועיל לו, שכן במצב הראייתי בתיק החליט בית הדין שקיימות סתירות רבות מדי שלא ניתן להן כל הסבר הגיוני על ידי התובע. בנוסף, לא מצא בית הדין כל ראיה ישירה לקרות האירוע, כמו עד שהיה במקום או מישהו שהתובע סיפר לו על האירוע בסמוך לקרותו.
אשר על כן מחליט בית הדין כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הצליח לקשור בין האירוע שארע לבין עבודתו כנהג מונית ומחליט לדחות את התביעה.
ראו גם: