ב"ל 1691/07 רסלאן עזאם נגד המוסד לביטוח לאומי
המדובר בעובד אשר עבד ביחידת האבטחה של חברת גשש בע"מ. התובע עבד בחברה תקופת זמן המזכה אותו בדמי אבטלה, קרי, שניים-עשר חודשים. במסגרת עבודתו עסק התובע בניקיון, התאמן בנשק, ולעיתים נמצא בתנאי קור.
לאחר התפטרותו, הגיש עזאם תביעה למוסד לביטוח לואמי לתשלום דמי אבטלה והתייצב בלשכת שירות התעסוקה.
עליו היה להגיע ללשכת התעסוקה באופן רציף אחת לשבוע ביום שלישי. המוסד לביטוח לאומי דחה את תשלום דמי האבטלה לתקופות מסויימות שכן לטענתו לא הגיע עזאם להתייצב בלשכה באופן סדיר ועל כן הוא לא עמד בדרישות החוק. התובע מצידו טוען כי בימים בהם הוא לא התייצב הוא היה חולה או בשל שביתה בלשכות התעסוקה.השאלה הראשונה אותה צריך בית הדין לבחון היא האם היתה "הצדקה" להתפטרותו של התובע. חוק הביטוח הלאומי קובע כי מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, מבלי שהיתה צדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה.
מטרת הסעיף הקובע כי אדם לא זכאי לדמי אבטלה אם הוא התפטר מרצון הינה כדי למנוע מצב שבו אנשים יעזבו את מקומות העבודה שלהם מרצונם, ללא הצדקה, תוך שהם מסתמכים על כך שמייד לאחר מכן יוכלו להתפרס לתקופה של שלושה חודשים על חשבון הקופה הציבורית.אנשים אלו, היו אמורים להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה שהיה להם – או – למצוא מייד מקום עבודה אחר. אין מקום להחיל סייג זה על מי שיש הצדקה לכך שהוא עזב את מקום עבודתו. כאשר עובד משוכנע בכנות שלשם שמירה על בריאותו הוא אמור להפסיק לעבוד בעבודתו, הרי שיש "הצדקה" לכך שהוא מתפטר מעבודתו, ואין מקום להטיל עליו את ה"סנקציה" שהמחוקק קבע בחוק.
החריג לסעיף זה קובע כי יראו התפטרות ממקום העבודה כהתפטרות מוצדקת אם היא עונה על הסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11 לחוק פיצויי פיטורין. כלומר, ישנה רשימה פתוחה של הצדקות, אותן יראה בית הדין כסיבות להתפטרות אשר עדיין יזכו בדמי אבטלה.בעניין זה, קובע בית הדין כי התפטרותו של התובע ממקום עבודתו היתה מוצדקת והינה תואמת את סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורין הקובע כי התפטרות בשל מצב רפואי יש לראותה כפיטורין המזכים בפיצויי פיטורין ועל כן גם לדמי אבטלה.
בית הדין קובע כי התובע הסתמך על קביעות הרופא שלו שקבע כי הוא אינו יכול להמשיך לעסוק בעבודתו. עובד המתפטר מעבודתו בשל כך שלדעת הרופא מצב בריאותו מצדיק זאת, עשוי להיות זכאי לפיצויי פיטורים גם אם רופא אחר ("אובייקטיבי") יקבע כי ההתפטרות אינה חיונית לשם שמירה על הבריאות. אשר על כן, קובע בית הדין כי היתה "הצדקה" להתפטרותו של התובע, ואין לשלול ממנו דמי אבטלה.לעניין אי התייצבותו של התובע בלשכת התעסוקה, בית הדין מבקש לבדוק האם אכן היתה שביתה בשירות התעסוקה, אשר מנעה ממנו התייצבות או רישום של התייצבות בלשכה. לגבי כל יום שבו יתברר שאכן היתה שביתה, יחוייב הביטוח הלאומי להחשיב לתובע את התשלום עבור התייצבות ביום זה.
תביעתו של עזאם התקבלה ונקבע כי אין לשלול ממנו תשלום דמי אבטלה רק בשל התפטרותו. התפטרות מוצדקת כמוה כפיטורין המזכים בזכויות על פי החוק. כן קובע בית הדין כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.