ב"ל 10223-10 מאיר אלי שבת נגד המוסד לביטוח לאומי
וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 14.5%. הוועדה בדקה את ידו של המערער ומצאה את מצב ידו ירוד במקצת אך כיפוף ויישור אצבעות נמצאו תקינים. הוועדה איבחנה צלקת רוחבית בשליש התחתון של פרק יד ימין.
הוועדה העניקה למערער נכות של 10% בגין ירידה בכוח גס באמצעות יד ימין ו-5% נכות בגין צלקת מכוערת. הוועדה החליטה שלא להפעיל את תקנה 15 מאחר שסברה כי המערער מסוגל לשוב לעבודה בתחום התמחותו.
על קביעה זו הוגש ערעור, ו-וועדה רפואית לעררים ביום 11.10.09 קבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער בשיעור של 25% מאחר שהוא העיד על עצמו שהוא עובד בשיפוצים אך אינו עובד יותר כמסגר.
אשר על כן קבעה הוועדה למערער 17% נכות. על החלטת הוועדה הוגש ערעור שהתקבל, כשלבסוף הועמדה נכותו על 19% נכות צמיתה (בכל מקרה של 19% נכות ומעלה – לא ניתן על פי חוק להפעיל את תקנה 15 ועל כן לא דנה הוועדה בסעיף זה בערר). על קביעה 19% הנכות הגיש הנ"ל את ערעור זה על החלטתה.
המערער טוען כי נפלו טעויות משפטיות רבות בהחלטת הוועדה הרפואית, שכן, הוועדה רפואית בדקה את מגבלות טווחי התנועה של אצבעות יד ימין רק כאשר ידו של המערער פתוחה מבלי לקבוע תנועה במצב של אגרוף.
עוד טוען המערער כי יש להחזיר את עניינו לוועדה רפואית כדי שתבדוק אותו מחדש, ותבדוק שוב את נכותו העצבית בשל הצלקת ולא רק נכות פלסטית. לטעמו, הפגיעה העיצבית אמורה להיבחן בנפרד ויש לנקוב בנכות ספציפית בגין נכות זו.
המוסד לביטוח לאומי טוען מצידו כי הוועדה מצאה לנכון להעלות את שיעור הנכות של המערער בגין הצלקת ולכלול בה את היעדר התחושה, כלומר, הוועדה בחרה את סעיף הליקוי הראוי מבחינתה. הוועדה היתה רשאית להחליט כן ועל כן אין היא חרגה מסמכותה. יתר הנכויות שהוענקו למערער כינן הנכויות בשיעור להן, לדעת הוועדה, הוא זכאי.
בית הדין בדק את התיק ומצא כי יש לחלק את התוצאה ל- 2 חלקים:
- הוועדה אכן לא בדקה את טווח תנועותיו של המערער ביד ימין כאשר אצבעותיו מאוגרפות. בדיקה שכזאת, לדעת בית הדין, הינה רלוונטית לקביעת מידת ההגבלה של התנועות. בית הדין קובע כי אין מנוס אלא להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית על מנת שזו תבדוק את הגבלת התנועות שורש כף היד.
- באשר לקביעת הנכות הפלסטית והנכות עיצבית יחד קובע בית הדין כי על הוועדה הרפואית לעררים לנמק מדוע בחרה לעשות כן, ומדוע העדיפה ליקוי אחד על פני סעיף ליקוי שני. אין להתעלם מהאפשרות שלבחירת סעיפי ליקוי עשויות להיות נפקויות שונות, וכאשר קיים ספק, לדעת בית הדין, בשל אי רישום מספק, בדבר קיום בדיקה הנדרשת לקביעת תחולת סעיף ליקוי מסויים, ראוי להחזיר את עניינו של המבוטח לועדה על מנת להעמיד דברים על דיוקם.
אשר על כן פוסק בית הדין כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים שתבדוק את המערער שנית בשים לב להוראות פסק דין זה, בשתי הנקודות שצויינו לעיל. כמו כן פוסק בית הדין לערער הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.
מידע נוסף: