ב"ל 21553-07-09 עודד אלי אופיר נגד המוסד לביטוח לאומי
התובע, אדם כבן 53, עובד החל משנת 1982 כמהנדס אלקטרוניקה ברשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). החל משנת 2004 הוא החל לעבוד במחלקת הטילים כמהנדס מערכת.
התובע טוען כי במסגרת עבודתו הוא נדרש, בעזרת עובד נוסף, להרים כמעט מדי יום טילים במשקל של כ-33 ק"ג, וכן משגרי טילים במשקל של 55 ק"ג. לעיתים היה צריך התובע לסחוב גם ציוד נלווה לבדיקות כגון כבלים במשקלים הנעים בין 10 – 20 ק"ג כל פריט.
התובע עובד 5 ימים בשבוע, משעה 08:00 עד 17:00, ולעיתים אף עובד בשעות נוספות. התובע החל לסבול מכאבים בגבו. את הכאבים מייחס התובע לפעולות ההרמה להן נדרש המהלך עבודתו, כאשר לטענתו בחודש אוקטובר 2008 חלה החמרה במצבו והוא אושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים.
הוא מבקש להכיר בפגיעתו בגב כב"פגיעה בעבודה" במנגנון של מיקרוטראומה. התובע הגיש תביעה לביטוח הלאומי ואולם המוסד לביטוח לואמי דחה את תביעתו בנימוק כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי העבודה, וכי אין קשר בין המחלה לבין תנאי העבודה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.
בית המשפט הדן בתיק הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, שכן עבודת התובע, אף שהיתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, אינה מקימה תשתית עובדתית מספקת לבחינת התביעה על דרך המיקרוטראומה, ועלו סיבותיו:
- התובע אמנם נדרש להרים משאות במסגרת עבודתו, אך לדעת בית הדין המדובר בפעולות בודדות ומשניות ביחס לכלל עבודתו כמהנדס. בנוסף, פעולות אלו מורכבות מתנועות מגוונות, תנועות אשר בית הדין לא מצא בהן תנועה קבועה החוזרת על עצמה פעמים רבות ביום ואשר ניתן לבודד אותה מכלל הפעולות שביצע.
- התובע ביצע פעולות הרמה בתנוחות שונות לגבהים ומגבהים שונים; לפריטים במשקלים שונים ועל פי סדר משתנה. פעולות אלו בוצעו בערבוביה וכללו תנועות שונות של התכופפות, הליכה, עמידה והרמה. תורת המיקרוטראומה מיושמת במיקרים בהם התמונה העובדתית העומדת בפני בית הדין הינה של תנועה קבועה החוזרת על עצמה מספר רב של פעמים (ולא פעמים ספורות ביום).
בית הדין מביא כדוגמא תיק בו נסיבות דומות לתיק זה, בו בית הדין דן בתנאי עבודתו של טכנאי קירור מזגנים, אשר במסגרת עבודתו נדרש להרים מזגנים ומדחסים כבדים, וכן החלפת מדחסים בתנאים לא נוחים.
בפסק דין זה נקבע כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח.
יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים.
אולם, כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכו', כאשר כל התנועות האלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה, אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנה זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו. משכך הם הדברים, היה מקום לדחיית הערעור ללא מינוי מומח" (עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי – משה קריידלר, מיום 1.10.04).
בהתאם לכך, מחליט בית הדין לדחות את התביעה וקובע כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין עבודתו.