ב"ל 11648/06 ולדמן דוד נגד המוסד לביטוח לאומי
דוד עבד בחברה שעסקה בשיקום ושחזור תמונות באמצעות האינטרנט. התובע פוטר מעבודתו והחל להתייצב כנדרש בשירות התעסוקה. במקביל הוא הגיש תביעה לקבלת גמלת אבטלה מהביטוח הלאומי.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של דוד בטענה כי הוא המשיך לעבוד חברה באותה תקופה הנטענת על ידיו כשתקופת אבטלה. אשר על כן טוען המוסד כי אין לראותו כמובטל אלא כעובד החברה באותה תקופה ובהתאם הוא אינו זכאי לדמי אבטלה.
בית הדין אינו חולק על העובדה כי התובע אכן התייצב כנדרש בשיקות התעסוקה ובוחן את טענת המוסד לעניין נוכחותו של דוד בעבודה במהלך תקופת האכשרה.
סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל. מובטל על פי החוק הוא מי שרשום בשלכת התעסוקה כמחוסר עבודה.
בעניינו של דוד עלתה בעיה שכן המוסד לביטוח לאומי טוען כי גם לאחר שפוטר מעבודתו, הוא התייצב בשירות התעסוקה ואולם המשיך להגיע למקום עבודתו מספר פעמים לא קבוע בשבוע למספר שעות לא קבועות ביום כדי לבצע את העבודה שלו.
הוא לא קיבל שכר על עבודה זו אלא המשיך ללכת מתוך הרגל או מתוך תחושת נאמנות לעבודה. חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי חקר את דוד שם הודה דוד כי הוא ממשיך להגיע למקום עבודתו לחצאי ימים ואף עובד לעיתים מהבית.
הוא טען כי הוא הלך מספר פעמים בשבוע לעבודה וישב שם, על מנת לחפש לעצמו פרוייקטים, על מנת שיוכל לעניין את המעביד שלו בהם כדי להחזירו לעבודה.
בית הדין קבע כי דברי התובע אמינים, וכי לדוד היה צורך נפשי להגיע למקום העבודה ולא להיות בבית עם המשפחה. לאחר שפוטר, התקשה דוד לשבת בבית, וגם רצה לשלוח קורות חיים, דבר שהיה לו קשה לעשות מהבית, עם הילדים.
בית הדין קובע כי חקירת התובע על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי היתה בעייתית שכן התובע השתמש בחקירתו במונח "עבודה", למרות שאין הייתה כוונתו ל"עבודה" במובן של יחסי עובד מעביד. אין המדובר, לדעת בית הדין, במינוח "עבודה" כפי שהחוק דורש אלא הליכה לעבודה לצרכים אחרים ואישיים, בתקווה כי יוכל להשיג את עבודתו בחזרה אליו.
התובע העיד עוד כי התירו לו להמשיך ולעבוד על המחשב בחדר שהיה עדיין פנוי בחברה, ומשם אף שלח כ-50 קורות חיים למקומות שונים (כשלבסוף אכן מצא עבודה) גלש באינטרנט במטרה למצוא אינפורמציה על פרוייקטים אחרים, ואף שיחק במשחקי מחשב, השימוש שהותר לו בחדר הופסק כשבוע לפני שמצא עבודה אחרת.
מעדותו של התובע מסיק בית המשפט כי מעמדו של דוד הוא כ"מובטל". מעמדו בבית ככזה היה לו קשה ועל כן כדי לא לשקוע בדיכאון היה לו חשוב לצאת מביתו למקום עבודתו, שם מצא לו פינת עבודה שקטה ומסבירת פנים.
סיבות נוספות המוכיחות כי הוא לא היה ב"עבודה" אלא במעמד אחר עולות מעדותו של אשתו אשר העידה כי הוא הלך בשעות לא שגרתיות, נשאר לאכול ארוחת בוקר עם המשפחה ואף אסף את הילדים מבית הספר. כלומר כל אלו מוסיפים ומחזקים את העובדה כי הוא לא היה מחוייב לעבודתו ככל "עובד מן המניין".
התובע לא קיבל שכר ועל פניו לא קיבל הוראות עבודה או השתלב בעבודות מטעם המעסיק. מכל האמור לעיל, קובע בית הדין כי למרות שהתובע אכן יצא למקום העבודה בו עבד בטרם פיטוריו, לא ניתן לראות בו עובד החברה בתקופה זו, ומאחר והתייצב כנדרש בלשכת התעסוקה, הוא זכאי לדמי אבטלה בגין התקופות הנטענות על ידיו. אשר על כן מקבל בית הדין את תביעתו ומאשר לו גמלת אבטלה על פי חוק.
