ב"ל 1921/09 בוטבול הדס נגד המוסד לביטוח לאומי
המדובר בערעור אשר הוגש לבית הדין על החלטת וועדה רפואית לעררים אשר דחתה את ערעורה של הגב' בוטבול וקבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 בעניינה של המערערת.
במסגרת הערעור טוענת המערערת כי הוועדה טעתה משלא בחרה להפעיל את תקנה 15 בעניינה וכי הוועדה לא נתנה את דעתה לעובדה כי המערערת נאלצה לחזור לעבודה אך ורק בשל אילוצים כלכליים, וזאת בניגוד להמלצות הרופאים שאסרו עליה מלחזור לעבוד.
כמו כן טוענת המערערת כי הוועדה לא נתנה את דעתה לגילה של המערערת ולסיכוייה הקלושים למצוא בגילה המתקדמם עבודה, בפרט באזור מגוריה. המערערת טוענת כי הוועדה לא נימקה כנדרש ממנה בחוק מדוע בחרה שלא להפעיל את תקנה 15, ולא התייחסה לטענות המערערת בנוגע למועד תחילת הנכות.
המוסד לביטוח לאומי מצידו טוען כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטות הוועדה. קביעת הנכות הרפואית הינה עניין שברפואה ועל כן אין מוסמך בית הדין להתערב בקביעה זו. בנוסף טוען הביטוח הלאומי כי בעניינה של המערערת לא היה מקום להפעיל את תקנה 15 שעה שהמערערת חזרה לעבודתה והיא אינה עומדת בשני תנאי החוק לעניין הפעלת הסעיף.
בית הדין אשר ישב לדון בתיק זה פסק כי עובדה ידועה היא שהחלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי.
עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית בלבד, ולא בסמכות בית הדין. בתי הדין אשר דנים במסגרת סמכותם ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחנים האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראות המחייבות אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי). התוצאה היא כי לבית הדין אין סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.
בית הדין קובע כי הוא סבור שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15 בעניינה של המערערת. בפסיקה נקבע כבר בעבר כי "ככל שהנכה חוזר לעבודתו או עובד בעבודה אחרת ואין ירידה ניכרת בהכנסתו, אין להפעיל לגביו את תקנה 15" (עב"ל 386/07 המוסד נ' פיתוסי).
בתיק זה הועדה נימקה החלטתה כי אין להפעיל את תקנה 15 מאחר והמערערת ממשיכה בעבודתה. גם הועדה מדרג ראשון נימקה את החלטתה שלא להפעיל את תקנה 15 בנימוק כי המערערת "חזרה לעבודתה כרגיל".
בית הדין מחליט שכן לקבל את טענתה של המערערת בנוגע למועד תחולת הנכות. בית הדין קובע כי לא נמצאה בפרוטוקול הוועדה התייחסות עניינית ומנומקת בעניין זה. בהיעדר נימוק והסבר מנומק באשר לדרך קבלת ההחלטות על ידי הוועדה, בית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה ולבחון האם התקבלו ההחלטות על פי חוקי המשפט המינהלי.
אשר על כן מחליט בית הדין כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שהוועדה תנמק את קביעתה בנוגע למועד תחולת הנכות.
הוועדה תזמן את המערערת ובאי כוחה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא תחולת הנכות. הוועדה תפרט ותנמק בפרוטוקול את החלטתה באופן שיאפשר לבית הדין להתחקות אחר הלך מחשבתה.
כמו כן קובע בית הדין כי משהתקבל הערעור באופן חלקי, ישלם המוסד לביטוח לאומי למערערת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.