ב"ל 51339/03/11 טטאינה פרזין נגד המוסד לביטוח לאומי
התובעת עבדה כדיילת מכירות בחנות תכשיטים המופעלת על ידי בריליאנט דיאמונדס בע"מ. שלושה ימים לאחר תחילת עבודתה בחנות, נפלה התובעת על הריצפה ונפגעה בשורש כף ידה הימנית.
כתוצאה מהנפילה שברה התובעת את שורש כף ידה הימנית, והופנתה באותו היום לקבלת טיפול רפואי במיון בית החולים "יוספטל" שם גובסה ידה. לאחר כחמישה ימים אושפזה התובעת לצורך ניתוח לתיקון השבר בכף היד. התובעת שהתה בחופשת מחלה כשלושה חודשים.
המחלוקת המשפטית בין התובעת לבין המוסד לביטוח לאומי נסובה סביב השאלה האם נפילתה של התובעת ביום התאונה אירעה עקב העבודה או עקב סחרחורת או חולשה פנימית שחשה התובעת ושאינה נובעת מהעבודה.
לטובת המוסד לביטוח לאומי עומד מסמך רפואי שנכתב על ידי רופא אורטופד שהפנה את התובעת לניתוח הקיבוע של השבר ובו נכתב: "לפי דבריה התעלפה בזמן עבודתה ונחבלה ביד ימין". בטופס הבל/250 אותו כתב המעסיק נכתב "העובדת עמדה במקום, לפתע איבדה את ההכרה נפלה אחורה על יד ימין ושברה את מפרק היד".
התובעת עצמה העידה בפני בית הדין תוך שהיא מתארת את נסיבות התאונה. בעדותה טענה התובעת כי היא שוחחה בטלפון עם ביתה ולפתע הרגל שלה התעקמה והיא מצאה את עצמה יושבת על הריצפה וממשיכה לדבר בטלפון, התובעת אף הספיקה לומר לביתה בטלפון כי היא שברה את היד.
התובעת נחקרה על ידי חוקרי המוסד לביטוח לאומי והצהירה כי היא אינה יודעת מדוע נפלה, וכי היא אינה זוכרת כי הכל היה פתאומי.
התובעת טוענת כי היא אישה צעירה, בריאה שלא סובלת ממחלות כרוניות. היא מבקשת לקבל את התביעה ולהכיר בתאונה בתור תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי טוען כי לא הוכח אירוע תאונתי או סיבה חיצונית הקשורה בעבודת התובעת שגרמו לנפילה.
הלכה פסוקה היא כי פגיעה או נפילה בשל גורם פנימי אשר הביא לאיבוד משקל מבלי שהעבודה תרמה תרומה כלשהי לנפילה, לא תוכר כתאונת עבודה. עוד טוען המוסד לביטוח לאומי כי מהמסמכים הרפואיים של התובעת עולה כי היא סבלה מחולשה קיצונית שבעקבותיה היתה זקוקה לטיפול רפואי עוד קודם לאירוע הנטען, כמו כן התובעת עצמה טענה כי המדובר היה בנפילה פתאומית ולא עקב גורם חיצוני כלשהו.
בית הדין קבע כי הוא מעדיף את עמדת התובעת אשר נמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי. כלומר, בית הדין התרשם כי טענת התובעת כי היא נפלה באופן פתאומי מסיבה שהיא אינה זוכרת, היא הגירסה האמינה ביותר.
עמדתו של הביטוח הלאומי כי מקור הנפילה הינו פנימי ולא חיצוני נתמכת ברקע הרפואי של התובעת ממנו עולה כי כחצי שנה לפני מועד התאונה התובעת סבלה מחולשה קיצונית וסחרחורת קשה ואף פנתה עקב כך לטיפול רפואי.
התובעת ניסתה להעלים מידע זה בפני בית הדין, כאשר בתחילה הכחישה כי סבלה בעבר מחולשה ורק כאשר הופנתה למסמכים הרפואיים בהם צוין במפורש כי סבלה מחולשה היא הודתה כי בעבר היא טופלה ואף פנתה שלוש פעמים לטיפול רפואי בשל חולשה קיצונית ואובחנה כסובלת מירידת לחץ דם וסחרחורות.
הרישומים הרפואיים שהוצגו בבית הדין מחזקים בור בית הדין את המסקנה כי נפילתה של התובעת בחנות קרתה בשל סיבה פנימית הטמונה בתובעת עצמה מבלי שהיה כל מכשול בדרכה או סיבה הנעוצה במקום העבודה.
התוצאה איפוא, שמשנפלה התובעת בשל סיבה פנימית הטמונה בה עצמה (עייפות וסחרחורת) בלא שמקום העבודה תרם תרומה כלשהי לנפילה, היא כי בית הדין מחליט שאין להכיר בתאונה כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי ודין תביעתה להידחות.
