ב"ל 7133-11-08 אייל מזרחי נגד המוסד לביטוח לאומי
התובע, הינו אדם כבן 40 אשר עובד מזה 13 שנה כמפעיל בחברת "כרמל אולפינים בע"מ". ביום 23.9.07 בשעה 03:00 בלילה, במהלך עבודתו של התובע במפעל, הוא עלה במדרגות, דילג על מדרגה אחת ונפל על רגל שמאל.
לטענת התובע, הוא חש בכאס וסבוב של הרגל אך המשיך לעבוד כרגיל ולא הפסיק את עבודתו. התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי רק ביום 16.10.07 כשהוא סובל מכאבים בברך שמאל, וזאת לטענתו קשור לתאונה שארעה לו בעבודתו.
המוסד לביטוח לאומי מטעמו טוען כי פנייתו המאוחרת של התובע לקבלת טיפול רפואי מנתקת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברכו השמאלית לבין האירוע בעבודה מיום 23.9.07 וכי המדובר כאן, לדעת הביטוח הלאומי, באירוע על רגע תהליך תחלואתי טיבעי בלבד.
בית הדין מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה אשר מסר את חוות דעתו לבית הדין וקבע כי התובע סובל משינויים ניווניים בברך שמאל וקרע כרוני ברצועה צולבת קידמית. המומחה טוען כי קורב לוודאי שהשינויים הניווניים והפגיעה ברצועה הצולבת הינם תוצאה של אירוע ישן משנת 1986.
מדובר בברך לא בריאה אשר חבלה סיבובית, כגון החבלה ממנה סבל התובע במסגרת עבודתו יכלה להחמיר את מצבו הרפואי. לפיכך, קובע המומחה, כי המדובר בפגיעה חריפה על פגיעה כרונית ישנה. ומעריך כי שני שליש ממצבו הרפואי בברך שמאל הינם תוצאה של הפרעה קודמת בברך ושליש הינו כתוצאה מהאירוע הנדון בתביעה זו.
לפיכך, קובע המומחה, יש לזכות אותו בגין נכה עקב תאונת עבודה על בסיס החמרת נכות בשיעור של 33% מסך נכותו הרפואית בברך שמאל.
המוסד לביטוח לאומי החליט, לאחר התייעצות עם המומחה הרפואי, להכיר באופן עקרוני בפגיעה בברך שמאל כ"פגיעה בעבודה" כהחמרה זמנית של מצב תחלאותי.
התובע מצידו התנגד לקביעה זו ודורש להכיר בפגיעה ללא כל סייג שכן המומחה קבע קשר סיבתי של שליש ודי בקשר סיבתי זה כדי להכיר בתביעה. לטענת התובע, נקבע כבר בפסיקה כי די בקביעת המומחה להכיר בתיבעה באופן מלא כאשר לוועדה שיקול דעת עצמאי בעניין הנכות (עב"ל 521/05 משה קורן נ' המוסד לביטוח לאומי).
בית הדין קובע כי צודק התובע בטענתו שכן על פי חוות הדעת של המומחה, התובע סובל משינויים ניווניים במפרק ברך שמאל עם קרע כרוני ברצועה צולבת קידמית, וקרוב לוודאי שהשינוייים הניווניים הללו והפגיעה הכרונית ברצועה הצולבת הן תוצאה של אירוע תאונתי ישן משנת 1986.
המומחה הדגיש כי המדובר בחבלה סיבובית, אשר יכולה להוסיף נדבך נוסף של סבל וחולי על הפרעה קודמת המקוננת בברך וכתוצאה מחבלה זו גם אם מדובר בחבלה חוזרת היא יכולה לגרום לאותם שינויים ניווניים אסימפטומטים ורדומים להתעורר ולתת ביטוי קליני.
לכן, במקרה זה, מדובר בפגיעה חריפה על פגיעה כרונית ישנה. הפגיעה החדשה היא בשיעור של 33% מהנכות הרפואית בעיקר שהפגיעה הקודמת היא בשיעור של 66% מסך נכותו הרפואית בברך שמאל.
בית הדין קובע בהמלצת המומחה הרפואי כי לא מדובר כאן בהחמרת מצב, אלא בפגיעה חריפה חדשה ונוספת על פגיעה כרונית ישנה.
חוות הדעת של המומחה מראה קשר סיבתי רפואי ברור בין הפגיעה לבין האירוע בעבודתו של התובע ביום 23/9/07 ועל כן קובע בית הדין כי מדובר בתאונת עבודה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי ועל מוסד לביטוח לאומי לשלם לתובע דמי פגיעה כחוק ולגשת לוועדה רפואית אשר תעריך את מצב נכותו הרפואית. כן קובע בית הדין לתובע הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח.
