ת"א 5553/04 פלוני (קטין) ופלוני נגד כלל חברה לביטוח בע"מ
זוהי תביעתם של בנה הקטין ובעלה של המנוחה, אשר שמה נאסר לפירסום, אשר קיפדה את חייה ביום 7.12.2002. ביום זה, סמוך לשעה 23:00 בלילה, קפצה המנוחה אל מותה מגשר לה – גוורדיה אל כביש נתיבי איילון.
המנוחה הותירה אחריה מכתב פרידה לבני משפחתה. אין מחלוקת כי המדובר בהתאבדות. הבעיה המשפטית בתיק הינה כי לאחר שקפצה לכביש, נפגעה המנוחה מרכב חולף. התובעים טוענים כי יש לקבוע שמותה של המנוחה אירע כתוצאה מ"תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך דורשים התובעים פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות מות המנוחה.
על פי דוחות המשטרה עולה כי רכבה של מנוחה נמצא כאשר הוא מונע ובתוכו מכתב ההתאבדות. עד ראייה ראשון לתאונה מסר כי הוא נסע בכביש איילון וראה מישהו שוכב על הנתיב בימני של הכביש עם הידיים מעל הראש.
הוא עצר את הרכב והתחיל לרוץ לכיוון הדמות ואולם אז ראה רכב שעולה על הגופה. עד ראייה נוסף מסר כי הוא הבחין במישהו נופל מהגשר לכביש בנתיב האמצעי. הוא עצר את הרכב ונסע לאחור עד שהוא ראה בחורה שוכבת על הכביש שלמה.
הוא ראה אותה זזה תוך שהיא שוכבת על הגב. העד מספר כי לפני שהספיק לצאת מהרכב שלו לכיוונה, הגיע רכב אחר במהירות פוגע בה ומעיף אותה שוב כאשר היא מתחת לגלגליו. כאשר שאלו את העד האם הנהג ניסה לעצור הוא ענה שהוא לא חושב כי הוא פשוט לא ראה אותה. הכל קרה מאוד מהר.
חוות דעת פתולוגית שנערכה למנוחה העלתה כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות המדוייקת. לא ניתן לקבוע האם מותה של מנוחה נגרם כתוצאה מהחבטה שספגה בעת הקפיצה מהגשר אל הכביש, או שמא מפגיעת רכבו של הנתבע, ואולי מותה נגרם משתי המכות גם יחד.
הנהג הפוגע נחקר במשטרה, ואמר כי מתחת לגשר הרגיש מכה חזקה במכונית. הוא תחילה חשב שעלה על גלגל שנפל מהרכב לפניו אז הוא סטה הצידה ונעמד. ברגע שהוא יצא מהרכב נגשו אליו אנשים ואמרו שאישה קפצה מהגשר, והוא דרס אותה.
המשטרה קבעה כי אין זו אשמת הנהג שכן המדובר בהתאבדות. העדויות הללו חשובות לבית המשפט שכן מהן עולה כי עברו מספר שניות בין קפיצתה של המנוחה אל מרכז הכביש ועד לפגיעה בה על ידי הרכב בו נהג הנתבע.
בית המשפט אשרן דן במקרה הקשה קבע כי כוונתה של המנוחה להתאבד התגבשה בליבה בשלב הראשון, עת הטילה את עצמה אל מותה מהגשר לכביש. בית המשפט קובע כי על מאזן ההסתברות נראה כי המנוחה התכוונה להרוג את עצמה תוך שהיא מבקשת לוודא כי זממה יעלה בידה בכך שבחרה ליפול לנתיב תחבורה מהסואנים בארץ.
כלומר, אם לא יעלה בידה להמית עצמה באמצעות הנפילה, היא וידאה כי אכן יעשה כן על ידי פגיעה מרכב. משכך הם פני הדברים התקיים בה, ברגע הנפילה, היסוד הנפשי הנדרש לביסוס "מעשה מכוון". כפי שעלה מהעדויות, חלפו מספר שניות מרגע הנפילה ועד לפגיעת הרכב במנוחה. בפרק זמן הזה לא היתה כל אינדיקציה נראית לעין לצורך קביעה של ממש כי המנוחה היתה בהכרה או שמא חזרה בה מהחלטתה הראשונית להמית עצמה.
אשר על כן קובע בית המשפט כי תחולתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נשללת במקרה זה ואין המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה על פי החוק. לא הוכח כי הפגיעה מהרכב גרמה או תרמה למות המנוחה, ולחילופין, מאחר והמוות הוא פועל יוצר של מעשה "מכוון", אזי זוהי פעולה השוללת את תחולת החוק.
