עב"ל 10179/10 מנחם לוריא נגד המוסד לביטוח לאומי
זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.12.09 בה נקבע למערער 49% נכות רפואית זמנים (לתקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 31.10.11) וכן נכות צמיתה מיום 1.11.11. למערער נקבעו ליקויים בתחום האורולוגי, האורטופדי, ליקויי ראיה, ליקויים בתחום הנפשי ועוד.
בתחום ליקוי הראייה נקבעו למערער 5% נכות. הצדדים הסכימו על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בעניין ליקוי הראייה, וכי הוועדה תזמין בדיקה חדשה לאור תלונותיו המתגברות של המערער בפניה.
העניין אשר נותר במחלוקת בין הצדדים היא נכותו הנפשית של המערער. הוועדה קבעה למערער 20% נכות בגין "תגובה דיכאונית על רקע אישי בעל קוים תלותיים". הוועדה עשתה שימוש במכתבו של פרופ' גרינברג שקבע כי המערער הינו אדם עם אבחנה לא ברורה אך עם הגבלה תפקודית ברורה.
פרופ' גרינברג בדק את המערער וקבע כי המדובר באדם בעל בעיות רבות, מנותק חברתית, עם בעיות רבות שנובעות מילדותו ומאיבוד אביו לפני מספר שנים. הרופא לא מצא סימן לפסיכוזה, אך כן מצא תפקוד מוגבל, והוא החל להיות מטופל ברסיטל נגד דיכאון וחרדה.
המערער טוען בערעור זה כי הוועדה הרפואית לעררים אימצה אמנם את דעתו של פרופ' גרינברג אך לא נימקה ולא הסבירה מדוע מכתב זה אינו מעיד על מצב חמור יותר המתאים ל 30% – 50% נכות. המערער כמו כן טוען כי הוועדה לעררים לא העניקה לתלונותיו בדבר איבוד זיכרון וריכוז משקל כשלהו, שכן ייתכן שהן קשורות לליקוי הפסיכיאטרי.
המוסד לביטוח לאומי מצידו טוען כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה וכל טענה מטענות המערער מהוות חתירה תחת שיקול דעתה הרפואי הבלעדי של הוועדה. לדעת המשיב, אין במכתבו של פרופ' גרינברג כל אבחנה ברורה וחד משמעית ועל כן עשתה הוועדה אבחנה רפואית שנתונה לה בחוק, תוך שהיא קובעת למערער 20% נכות רפואית נפשית.
בית הדין בדק וקבע כי לאחר עיון בחומר הרפואי שבתיק דין הערעור להתקבל גם בהיבט הנפשי. לדעת בית הדין סעיף הליקוי הרלוונטי לעניינו של המערער הוא סעיף 34 הקובע "הפרעות פסיכו נוירוטיות" כאשר חלים גם "סימנים אובייקטיבים וסובייקטיבים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".
על פי סעיף זה מוענק למבוטח 30% נכות, ואף 50% נכות באם ישנם "סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר" ואף במקרים מסויימים 70% נכות "במקרים קשים הגובלים ודומים למצבים פסיכוטיים".
החלטת הועדה הרפואית לעררים בתחום הנפשי מתמצית בקביעה כי על פי מכתבו של פרופ' גרינברג האבחנה של המערער אינה ברורה אך קיימת הגבלה תפקודית בולטת. בבחירת הניסוח "הגבלה תפקודית בולטת", סיווגה הועדה הרפואית לעררים את מצבו של המערער למסגרת סעיף 34(ג) לרשימת הליקויים.
ואולם, במכתבו של פרופ' גרינברג יש מידע רב שהועדה לא פירטה בהחלטתה כיצד הוא בא לידי ביטוי בהחלטתה. אין בהחלטת הועדה כל דיון או הנמקה מדוע ממצאים שעלו בבדיקתו של פרופ' גרינברג מתאימים דווקא להגדרה שבסעיף 34(ג) לרשימת הליקויים ומעניקים 20% נכות ולא לאחד מסעיפי הליקוי מעניקים אחוזי נכות גבוהים יותר.
אשר על כן קובע בית הדין כי יש לקבל את ערעורו של המערער ולהחזיר את הדיון בעניינו לפני וועדה רפואית לעררים על מנת שתבדוק את ליקוי הראייה לאחר בדיקה חדשה שיבצע וכן תבחן שנים את נכותו הנפשית תוך התייחסות ספציפית לפרטי המידע שעלו בבדיקתו של פרופ' גרינברג. כן קובע בית הדין כי על הוועדה לנמק את החלטתה ולשקול את בעיות הזיכרון והריכוז של המערער.
מידע נוסף:
קביעת אחוזי נכות – תאונת עבודה
סובלים מבעיה רפואית? מגיע לכם כסף מביטוח לאומי - לחצו לברור